ההערכה אינה אותה הערכה לכל ילד. היא נבנית לפי סיבת הפנייה ולפי הילד/ה עצמו/ה, ועשויה לכלול תחומים התפתחותיים שונים: מוטוריקה עדינה וגסה, אינטגרציה חזותית־מוטורית, תכנון והתארגנות, קשב וסיבולת, ויסות, ותפקוד יומיומי.

לצד כלים מובנים, חלק מרכזי הוא תצפית קלינית: איך הילד/ה מתמודד/ת עם קושי, מה קורה כשמשימה נעשית מאתגרת, ומה משנה את הביצוע.

קל יחסית לומר שילד מתקשה בכתיבה. השאלה החשובה היא למה — כי התשובה קובעת מה יעזור.

אותה תלונה יכולה לנבוע ממקורות שונים לגמרי, וכל אחד מהם מוביל לדרך פעולה אחרת. לכן ההערכה מכוונת להבנה, ומההבנה נגזרת ההמלצה.